כיום, בגיל 36, הוא עובד עם אביו ועוד שני פועלים בעסק המשפחתי, אך במקביל הוא מתחיל לפתח יוזמות עצמאיות שונות, שעיקרן – עזרה לעסקים משפחתיים נוספים עם האתגרים איתם הם מתמודדים, בעיקר בכל הקשור להעברה של העסק המשפחתי לדור הבא.
"ההבדל בין הדורות הוא אתגר, שלפעמים הוא בלתי ניתן לגישור", הוא מספר. "לדוגמא, פעם הכל היה יקר וקשה להשגה, אז גם בורג סדוק היו מתקנים. היום, אפשר לזרוק ולקנות חדש. זו דוגמא לפער שיש ביני לבין אבא שלי, פער שיוצר לעתים מתחים. כיום אני מנהל את הרפת, אבל זו לא עובדה מוגדרת שיש לה תיעוד במסמך. בגלל שזה עסק קטן, כולם עוסקים בכל, וכשאין הגדרה ברורה אז קבלת ההחלטות נהיה מורכבת, בגלל ההבדלים בתפיסת העולם, ומתעכבת".
"אבא שלי לימד אותי לעבוד 24/7, ורק בזמן האחרון אני מלמד את עצמי לקחת חופשה – והכוונה היא חופשה מחוץ לבית, כי כשאני בבית אני לא בחופש. הבית שלי הוא חלק מהנחלה המשפחתית, וכשאני פותח את הדלת של הסלון לחצר, למשל, אני רואה את הסככה של הממליטות; קשה לעשות בדרך הזו את ההפרדה בין העסק לבין המשפחה".
מלבד ההפרדה בין העסק לבין המשפחה, גולן גם התחיל, כאמור, להיכנס לתחומי פעילות אחרים, בהם הקמה של פורום אשר ייעץ וילווה עסקים משפחתיים באתגרים השונים. אחת הסיבות לשינוי, הוא מספר, היא תחושה של חוסר סיפוק. "יש תחושה שאולי אני מפספס משהו, בכך שכל חיי אני עובד בעסק המשפחתי. לא תכננתי את הקריירה שלי באופן מסודר והרגשתי שאני לא ממצה את כל הפוטנציאל שלי. אני גם חושב הלאה: יש לי בן ואני תוהה האם הוא יוכל לבחור באופן חופשי באם להיכנס לעסק או לא".
המסקנה של גולן מחייו עד כה היא שבמטרה לאפשר העברה מוצלחת של העסק המשפחתי לדור הבא, חשוב שגם הילדים יתכננו את הקריירה שלהם – ובאותה המידה, שגם המייסדים יתכננו את הפרישה שלהם. זאת, במקביל ליצירת תוכנית לטווח ארוך לעסק, הכוללת הגדרה של תחומי אחריות.
הלל סגל מחברת "ליוגב שירותים" מחזיק בדעה הפוכה – ונחרצת. "אם יבוא אלי מישהו ויאמר לי 'אני רוצה להיכנס לעסק של אבא שלי' או בעל ואישה שיגידו 'אנחנו רוצים לעבוד ביחד', אני אעשה כל מה שאני יכול בשביל להניא אותם מהמהלך".
לפני 45 שנה הקים שמואל סגל יחד עם שני בניו, דוד והלל, את חברת "ליוגב שירותים", שהחלה כמוסך לתיקון טרקטורים, בהמשך התרחבה לעיסוק בחלקי חילוף לציוד חקלאי, וכיום נותנת שירותים למוסכים. לפני שמונה שנים העביר שמואל את המניות שלו בחברה לשני בניו, ואילו הם כלל לא מתכננים להעביר את העסק לילדיהם, אלא לסגור אותו כליל. "אני חושב שקליטת דור המשך בעסק זו כפייה, לא משהו שבא מתוך בחירה. הצורך של ההורה לשמר את היצירה שלו הוא המניע, והוא מוכן לתרום את אחד הילדים שלו – במשקים חקלאיים זה כמעט תמיד אחד הבנים – מבלי להיות מודע לזה, לטובת שימור היצירה".
לכל מי שאומר לו כי לאותו ילד יש זכות בחירה, אומר סגל כי "במיוחד במשקים חקלאיים, הילד מנותב מגיל מאוד צעיר לעבודה במשק, וזו לא בחירה. האסון במשקים חקלאיים הוא שאי אפשר להיפרד כלכלית. כלומר, אין אפשרות שהאב ימכור את העסק ויעשה שימוש בכסף מרגע שהבן נכנס לתמונה.
"כשמדובר במשפחה שיש לה יותר מילד אחד, זה גם יוצר תחושות קיפוח בקרב שאר הילדים, כי לא ניתן ליצור מצב שבו אתה נותן לאחד משהו כמו משק חקלאי ומפצה את השאר במשהו שווה ערך".
הדרך שסגל מציע למי שרוצה להיות בעסק משפחתי, היא לקחת חלק בעסק עוד משלב ההקמה. "אם כולם יוכלו להגיד 'אנחנו החלוצים', אף אחד לא יהיה שווה יותר או פחות ולכלם תהיה אותה תחושת ערך שנובעת מכך. אם לא, יש משמעות מאוד גדולה לתת לדור הבא אפשרות ליצור מחדש ובהמשך להגיד לעצמו 'אני עשיתי, אני בניתי ולא בזכות אף אחד אחר'.
להגיע לפתרון המיטבי
גולן וסגל חידדו את התובנות שלהם ביחס למורכבות של עסקים משפחתיים, לאתגרים ולדרכי ההתמודדות האפשריות, במהלך השתתפותם בתכנית הייחודית בלהב פיתוח מנהלים, הפקולטה לניהול ע"ש קולר, באוניברסיטת תל-אביב "עסק משפחתי: אתגרים וכלים להצלחה", אותה מנהלת ומעבירה ד"ר נאוה מיכאל-צברי, המנהלת גם את "מרכז רעיה שטראוס לחקר עסקים משפחתיים" בפקולטה, ביחד עם פרופ' דן וייס.
"סוגיית דור ההמשך היא סוגיה מורכבת שעימה מתמודדים בשלב כזה או אחר כל העסקים המשפחתיים" קובעת ד"ר מיכאל-צברי שמכירה את הנושא מקרוב כחוקרת מובילה בתחום וכדור שלישי בעצמה למשפחת שטראוס. "מומלץ למשפחות שיש להן עסק לקבוע לעצמן כללים אחידים לכניסת הדור הבא לעסק ולגבש הכנה מקדימה הכוללת תכנית הכשרה, ליווי, חונכות וגם יעדים ומטרות. סוגיה נוספת שיש לטפל בה מבעוד מועד היא חלוקת הבעלות בעסק בדור הבא וגם במקרה זה חשוב להכשיר את הבעלים המיועדים בנושאים הנוגעים לניהול סיכונים, חזון ואסטרטגיה עסקית."
בוגרת נוספת של התוכנית היא עו"ד חן זפט–פייגלין, הבעלים של "חן זפט – אנשים, תהליכים, עסקים". היא בת 49, בתם של שופט ועורכת דין, והיא בחרה שלא להשתלב במשרד עורכי הדין של אימה, בדומה לאחותה, אלא ללכת בדרך עצמאית. "היה לי מאוד חשוב לבנות את השם שלי בעצמי ולא להיבנות מהשם של המשפחה", היא מסבירה את הסיבות לכך. "בנוסף, המשרד של אימא שלי עוסק בליטיגציה, תחום שאני לא נמשכת אליו. חיפשתי לעבוד בתחום שמחבר אנשים". אחרי מספר שנים כעורכת דין היא בחרה ללמוד גישור, וכיום היא יועצת לעסקים משפחתיים, תחום שהעיסוק בו הביא אותה, בין השאר, לתוכנית העסק המשפחתי בלהב פיתוח מנהלים.
במרוצת הזמן הגיעה זפט-פייגלין למסקנה שאדם יכול להשתלב בעסק משפחתי וגם למצוא את המקום שלו ולפתח אותו, "אבל זה דורש כיוונון גם של ההורה, שמכניס את הילדים לעסק. לפעמים ההורים גאים בילדים שלהם ובשינויים שהם מכניסים לעסק, ויש פעמים בהם ההורים מתקשים לתת לילדים לחדש ולשנות. יש שבעצמם לא מיצו את הצמיחה שלהם.
"זו צריכה להיות עבודה משותפת, שמתחילה עם נכונות של ההורה לתת לילד לגדול לידו, וזה דורש מהילד להיות ער לזה. היה לי לקוח שאמר לי 'אני בכלוב של זהב, אני לא אוהב את העבודה אבל כשיש לי מינוס אבא סוגר לי אותו'. כלומר, לפעמים גם הילדים צריכים לצאת מאזור הנוחות שלהם כדי לבנות וליצור את הדברים שלהם. ככל שהילד לוקח יותר אחריות ההורה יכול יותר להרפות, וככל שההורה נותן לילד שלו יותר אחריות, הילד יכול לצמוח".
כמו סגל וגולן, גם זפט-פייגלין מצביעה על הקושי של המייסדים לפרוש מהעסק כאחד האתגרים הקיימים בעסקים משפחתיים, כמו גם פערי הדורות הבאים לידי ביטוי בהרגלי עבודה ובסדרי עדיפויות. אתגר נוסף הוא חלוקת הנכסים לדור הבא. "מניות בחברה הן נכס משמעותי, ולא פעם רק חלק מהילדים עובדים בחברה. האתגר הוא לתגמל את אלה שעובדים בחברה ובה בעת לשמור על הוגנות כלפי כל הילדים, מבלי שיווצרו תחושות של מרמור או קיפוח".
"האתגרים של העסקים המשפחתיים הם רבים ומאוד ייחודיים", מסבירה ד"ר מיכאל-צברי. "השילוב הייחודי של משפחה ועסק כולל מורכבות המשפיעה גם על המשפחה וגם על העסק ועירוב של גבולות שאינם תמיד ברורים בין כסף, שליטה, אמוציות, קריירה וכוח, החלטות אישיות והחלטות עסקיות", היא מוסיפה. "התוכנית שלנו בלהב פיתוח מנהלים נועדה להעמיק את הידע של בעלי עסקים ומשפחותיהם לגבי האתגרים המיוחדים העומדים בפני עסקים משפחתיים והיא נוגעת בדיוק בסוגיות הרגישות האלו על מנת להקנות למשתתפים כלים להתמודד עימן.
בשלב הראשון אני תמיד צריכה לשכנע את בעלי העסקים המשפחתיים שהם לא המציאו את הבעיות שלהם, אלא שאותן בעיות חוזרות אצל כולם, ומדובר בוריאציות על אותו הנושא אצל כולם. צריך לשכנע שיש ידע שהצטבר בארץ ובעולם שיכול לכוון משפחות שמתלבטות בנושאים של עירוב נכסים ומשפחה. בקורס שלי, הם משתכנעים די מהר שהאתגרים של כל המשפחות דומים".
אז בין אם מדובר בעסק חקלאי קטן, משרד עורכי דין או חברה משפחתית גדולה וותיקה, בבסיסם מתמודדים כל העסקים המשפחתיים עם אותם אתגרים ואותן רגישויות. ההבנה שהאתגרים האלו משותפים לכל העסקים המשפחתיים ושיש דרכים להתמודד איתם היא הצעד הראשון בדרך להצלחה.