במחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב-עת המדעי Proceedings of the National Academy of Science נבחנו למעלה מאלף מאה תיקים אשר נידונו ב-50 ימי דיונים, במהלך שנה אחת, במסגרת ועדה מקצועית העוסקת בשחרור מוקדם של אסירים בישראל. זו ועדה מנוסה הדנה בבקשות רבות, ומורכבת משופט, עובד סוציאלי, קרימינולוג ונציגות מטעם שב"ס. הועדה יכולה לקבל החלטה לשחרר את האסיר – היינו לקבל את בקשתו לשחרור מוקדם, לדחות את הבקשה, או לדחות את הבקשה לדיון חוזר. בנוסף, הועדה דנה גם בבקשות לשינוי בתנאי מעצר וכן שינוי בתנאי השחרור. כלל הבקשות נידונות ברצף משעות הבוקר ועד לשעות אחר הצהריים. במרבית ימי הדיונים הועדה לוקחת שתי הפסקות אוכל במהלך יום הדיונים, אשר מחלקות את יום הדיונים לשלושה מקטעים.
ניתוח החלטות הועדה העלה דפוסים מפתיעים. בכל אחד משלושת מקטעי הדיונים הסיכוי לזכות בשחרור מוקדם היה גדול בהרבה, ובאופן מובהק, בתחילת המקטע מאשר בסופו. חשוב לציין שסדר התיקים המופיע בפני הועדה הוא אקראי ותיקים בתחילת כל מקטע אינם קלים יותר מאלו בסוף המקטע. הממצאים אוששו את שתי השערות המחקר העיקריות שלנו. ההשערה הראשונה, שישנם מצבים בהם גם מומחים חווים עייפת החלטות בתחום מומחיותם, וההשערה השנייה, שהפסקה קלה ברצף ההחלטות ואכילת מזון עשויות לחדש את המשאבים המנטאליים ולמתן את ההשפעה של עייפת החלטות. לטענתנו, ולדעת חוקרים אחרים עייפת החלטות היא תוצר של מגבלות המשאבים המנטאליים של בני אדם. ככל שמשאבים אלו מדלדלים, גוברת עייפת החלטות ומתחזקת נטיית מקבל ההחלטה לחסוך במשאבים, לקצר הליכים ולבחור בברירת המחדל, שהיא שימור המצב הקיים (או, 'שימור הסטטוס קוו'). אנו משערים שבהקשר של ועדת השחרורים, ברירת המחדל היא דחיית התיק למועד אחר, או שלילת הבקשה לשחרור. מצאנו תמיכה להשערה זו. מצאנו שבתיקים בהם הוחלט לדחות את בקשת האסיר משך הדיון ואורך גזר הדין הם קצרים באופן משמעותי, ומובהק סטטיסטית, לעומת תיקים בהם הוחלט להיענות לבקשת האסיר. בבקשות שנדחו משך הדיון הוא כחמש דקות ואורך גזר הדין ארבעים ושבע מילים, לעומת היענות לבקשות בהן משך הדיון הוא כשבע דקות ואורך גזר הדין שמונים ותשע מילים.
אנו משערים שתופעת עייפת החלטות אופיינית למצבי החלטה רבים, שבהם מומחים, ושאינם מומחים, נדרשים לקבל החלטות ברצף. בכלל זה החלטות ברוקרים בחדרי עיסקאות, רופאים במהלך משמרת, מורים הבודקים בחינות בגרות, חברי כנסת במהלך דיונים בנושאי התקציב, וצרכנים במהלך קניה בסופרמרקט. העייפות המנטלית, שאין אנו בהכרח מודעים לה, עלולה להוביל את מקבלי ההחלטות בנושאים אלה לחפש קיצורי דרך, במקום להחלטות מיטביות. הבנת השפעתו של העומס המנטלי על קבלת החלטות יכול לסייע באופן מעשי לשיפור תהליכי שיפוט וקבלת החלטות. לדוגמא, אפשר לתכנן ולהשתמש בכלים תומכי החלטה כגון רשימת פעולות אשר מקבלי ההחלטות צריכים לעבור בדרך להחלטה. יש לקוות שבמישור המעשי, הבנת השפעתו של העומס המנטלי על קבלת החלטות תעודד אירגונים ומערכות במגזר הפרטי והציבורי לפעול בכיוון זה.