בכלכלה גלובלית, ברור שמה שקורה בסין לא נשאר בסין. על פי אומדני התמ"ג הנומינלי ל- 2021, סין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, עם תמ"ג של 16.6 טריליון דולר, אחרי ארה"ב, המובילה עם 22.7 טריליון דולר. מיד אחריהן מדורגות הכלכלות של יפן וגרמניה. אולם, יוקר המחייה בסין הרבה יותר נמוך מארה"ב ומדינות אחרות. בדרוג אחר, של התמ"ג על פי כוח הקנייה של הסכומים הנומינליים (לפי מה שמוכר כמדדי PPP), סין היא הכלכלה הגדולה בעולם, עם תמ"ג של 26.7 מיליארדי דולר PPP, ואחריה ארה"ב, הודו, ויפן. על אף משבר הקורונה, סין הייתה בין המדינות הראשונות שהצליחו לחסן חלק ניכר מהאוכלוסייה ולצמצם במהירות את התחלואה. בזמן שמרבית המשקים בעולם היו במיתון ב- 2020, התמ"ג הסיני דווקא עלה בשיעור 2.3%.
מאז המינוי של שי ג'נפינג לנשיא הרפובליקה העממית של סין לפני שמונה וחצי שנים, הוא האיץ שורה של רפורמות ותהליכי ליברליזציה בכלכלה במדינתו. כל אלה כללו פתיחה מסוימת של השווקים לתחרות, עידוד היוזמה הפרטית, ופיתוח מואץ של השווקים הפיננסיים. למעשה, סין נהפכה ליעד האטרקטיבי ביותר עבור משקיעי חו"ל, בוודאי בקרב המשקים המתעוררים. הדבר בא לידי ביטוי במשיכת השקעות זרות לטווח הבינוני והארוך (המכונות FDI). בזמן האחרון, בנקים אמריקאים כגון ג'יי פי מורגן וגולדמן זקס רכשו מוסדות פיננסיים בסין על מנת למנף את פעילותם הפיננסית במדינה זאת.
באשר למדיניות החוץ, שי ג'נפינג שאף להחזיר את סין למעצמה מובילה בעולם. הדבר בא לידי ביטוי בולט בהשקת יוזמת "החגורה והדרך" בשנת 2014, המהווה מעין דרך המשי הכלכלית של המאה ה- 21. עיקר האסטרטגיה, שספגה ביקורות רבות בנוסח "חזרת האימפריאליזם הסיני", הייתה לסייע למדינות אחרות באסיה, אפריקה ואירופה להאיץ את הצמיחה שלהן, תוך כניסה של גורמים ממשלתיים ועסקיים סיניים לביצוע השקעות ופעילות באותן מדינות.
בשנה האחרונה הכול השתנה. סין של התפתחות לקראת כלכלה יותר ויותר קפיטליסטית, תוך מבט עמוק להתפשטותה הכלכלית מחוץ למדינה, נהפכה למדינה שמסתכלת פנימה (inward looking), מגבירה את הרגולציה ואת השליטה בכלכלה, ומעוניינת לצמצם את התלות הכלכלית שלה ביבוא מחו"ל, בעיקר בתחומי המזון, האנרגיה, ובעיקר הטכנולוגיה. השינוי באסטרטגיית המדיניות בא לידי ביטוי בוועידה האחרונה של המפלגה הקומוניסטית, בה לא היה כמעט אזכור של יוזמת "החגורה והדרך" ושל תהליך המעבר לכלכלת שוק. במקום אלה, הדגש עבר לנושאים פנימיים, ובראשם, הדאגה להקטנת הפערים הכלכליים והחברתיים בין רבדים שונים באוכלוסייה ובין אזורים במרכז מול הפריפריה.
העובדה שהצמיחה של סין בעשורים האחרונים לא הייתה מאוזנת מהבחינה הפנימית באה לידי ביטוי בכך שבמדד הצמיחה המכלילה של הפורום הכלכלי העולמי, סין מדורגת רק במקום ה- 26 בקרב המדינות המתעוררות, מתחת למדינות כמו רוסיה, תורכיה, וארגנטינה. אמנם צמיחת התמ"ג בסין הגיעה לשיעורים גבוהים, אך אם לוקחים בחשבון נושאים אחרים כגון איכות הסביבה, העוני, חלוקת הרכוש וההכנסות, חופש הביטוי, ואחרים, איכות הצמיחה הייתה הרבה יותר נמוכה.
אסטרטגיית הממשל הסיני כיום מבוססת על חיזוק השליטה שלו ושל המפלגה הקומוניסטית במה שנעשה במדינה במטרה להבטיח יציבות והמשך השליטה לאורך זמן. עבור מנהיגי סין, הסיכון של חזרה למחאות ציבוריות מהסוג של אלה שהובילו לאירועי כיכר טיין-אן-מן ב- 1989 מצדיק כמעט כל התערבות על מנת להבטיח שסיכון זה לא יתממש.
בשנה האחרונה, המנהיגים תפסו שלאט לאט, תוך כדי תהליכי הליברליזציה, הם איבדו כוח ושליטה בענפי משק רבים, ובפרט בענפי הטכנולוגיה, הפיננסיים, והנדל"ן. באותה עת, צחמו מונופולים גדולים בענפים אלה, כדוגמת אליבאבא, טנסנט, ואחרים, אשר נתפסו כמאיימים על השליטה המוחלטת של הממשל. על רקע מתחים פנימיים הולכים וגוברים בסין, התגובה לא איחרה לבוא: השלטון "שינה את הדיסקט", ופניו עברו להגברת הרגולציה בכל התחומים העסקיים ולפירוק המונופולים. במסגרת זאת, הוטלו מגבלות על נטילת אשראי של ענקיות נדל"ן במדינה, כגון אוורגרנד, שהעצימו את בעיות הנזילות של החברה.
אין ספק ששמירה על שליטה כמעט מוחלטת בכלכלה מחייבת, מבחינת המנהיגים, מניעת משברים פיננסיים. לא במקרה בחודש פברואר השנה מנהל הרגולציה הפיננסית בסין הביע דאגה מצמיחת האשראי הבנקאי והחוץ בנקאי, וממצב שאינפלציה של נכסים כגון נדל"ן. הזהרתו שהממשל יפעל לניפוץ בועות היה בין הגורמים שהובילו לירידה המהירה של 15% במדד מניות ה- CSI300, במהלך 5 השבועות שהסתיימו ב- 25 במרץ.
לסיכום, בעיות אוורגרנד הן רציניות ולא קלות לפתרון. עם זאת, בתקופה של שינוי באסטרטגיית המדיניות לקראת התעצמות השליטה בכלכלה, הממשל הסיני לא יוכל להרשות לעצמו לעמוד מן הצד ולא להתערב למניעת משבר כלכלי ופיננסי ענק, בעיקר בתוך סין. אם יהיה צורך, תוזרם נזילות וייפתחו קווי אשראי, ואם אלה לא יספיקו, תיתכן הלאמה בפועל של אוורגרנד. מה שעמוק יותר הוא השינוי במדיניות, כאשר קשה יהיה לחזות כיצד ומתי מקבלי ההחלטות יתערבו בענפים אלה או אחרים של הכלכלה. בעיות אוורגרנד הן הסימפטום לתפנית במדיניות של סין על רקע חוסר שיווי משקל פנימי בכלכלה ובחברה, שעלול להוביל למחאות ואי-שקט חברתי. ייקח עוד זמן רב עד לשיקום סנטימנט המשקיעים הגלובליים לגבי סין, כלכלה שבכל זאת תהיה בין המובילות בעולם.
כותב המאמר הוא פרופ' אורח בפקולטה לניהול על שם קולר ופרופסור אמריטוס בבית הספר לכלכלה על שם ברגלס באוניברסיטת ת"א. כמו כן, הוא היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים. אין לראות בכתוב המלצות השקעה.
המאמר פורסם לראשונה באתר TheMarker בתאריך 23.9.21