נראה שמרבית המנהלים, חוץ ממך כמובן, משחקים דמקה. כך עולה מסקר שערך מכון גאלופ, החל מראשית המילניום ועד היום, וכלל למעלה משני מיליון איש. רק 14% מהמשיבים מרגישים שהם מבטאים רוב הזמן את העוצמות שלהם בעבודה. המשמעות היא שלמעלה משמונה אנשים מתוך עשרה, מרגישים שרוב הזמן הם לא מבטאים את עוצמותיהם בעבודה.
מה הפלא? "כאשר אתה משוחח עם הממונה שלך", נשאלו המשיבים, "האם רוב השיחה מוקדשת לעוצמותייך או לחולשותיך?" התשובות אינן אופטימיות. 40% לא משוחחים כלל על הנושאים האלו, 36% משוחחים על החולשות, ו-24% בלבד משוחחים על העוצמות. המסר עובר היטב. כשנשאלו המשיבים מה לדעתם יגרום להם להצלחה רבה יותר בעתיד, 37% בלבד השיבו "לטפח את העוצמות שלי" השאר (63%) השיבו: "לתקן את חולשותיי".
הנתונים מצביעים על כך שעובדים ומנהלים כאחד, מאמינים ברובם שאם להשקיע אנרגיה, עדיף להשקיע בתיקון חולשות ולא בטיפוח עוצמות. מדוע בעצם חשוב לטפח עוצמות? מתברר שחברים בצוותים בעלי הישגים מובילים מדווחים על כך שהם מצליחים לבטא את עוצמותיהם ביותר מ-75% מזמן העבודה ללא תלות בארגון שבו הם פועלים.
מנהלים המעוניינים לשחק שחמט במקום דמקה מביאים לידי ביטוי את החלקים החזקים, המעוררים והתורמים שכל אחד יכול להביא לתפקיד אותו הוא ממלא וליחידה בה הוא עובד. מטרתך כשחקן שחמט היא לזהות את הכשרונות הטמונים בכל אחד מאנשי הצוות אותו אתה מנהל, ולתרגמו לביצועים. רק כך תוכל למצות את הפוטנציאל המרבי הטמון בך ובאנשי הצוות שלך.
משימה זו דורשת תשומת לב, רגישות, בחינת העוצמות של העובד ואת מידת התאמתו למשימה עליה אמון, ובעיקר האצלת סמכויות ומתן מרחב לפעולה. בניגוד להיגיון, המפתח לשינוי אינו מצוי בשדות זרים. כשנשאלו המשיבים כיצד נראה מקום עבודתם האידיאלי, 60% מתוכם השיבו – "מה שאני עושה כעת, עם אחריות רבה יותר", או "תת התמחות של מה שאני עושה כעת".
והתמורה? כאשר מנהל מטפח את עוצמותיו של עובד, החולשות, אומר פיטר דרוקר, הופכות ללא רלוונטיות, כי האור מגרש את החושך.
מתוך ידיעות אחרונות