Fast Forward שמונה חודשים קדימה, מה שנדרש היום בארגונים הם כלים מעשיים שיאפשרו לכל ארגון או חברה יכולת התמודדות למצבים משתנים, הניתנת לפיתוח וליישום בטווח של ימים ושבועות ולא חודשים ושנים, שיאפשרו להם להתמודד עם כל שינוי פרדיגמות נוכחי או עתידי שיגיע, והוא יגיע. צ'ארלס דארווין אמר כבר במאה ה-19: "לא החזק בקרב המינים שורד, גם לא האינטליגנטי ביותר, אלא זה המתאים את עצמו לשינוי בצורה הטובה ביותר". אנו צריכים להפסיק לדבר על המשבר ולהתחיל לדבר על שינוי פרדיגמות בעל קצב ועוצמה גבוהים כי אלו החיים העסקיים והארגוניים הצפויים לנו ב-Next Normal. היום זה קורונה, מחר "משבר" אקלים שיביא ל"משבר" משאבים, ומחרתיים "משבר" גיאופוליטי שיצור מלחמת סחר כוללת בין ארה"ב לסין.
האתגרים הניהוליים בתקופה הנוכחית
קצב שינוי הפרדיגמות הנוכחי, לאורך שלביו השונים הציב חברות וארגונים בפני אתגרים וקצבי שינוי שלא היו חשופים להם מעולם, אולם זו אינה הבעיה המרכזית. רוב החברות והארגונים, למעט מספר מצומצם בענפים ספציפיים שאכן נמצאים במשבר קיומי, אינם צריכים לעסוק בשאלה מהם הפתרונות הנדרשים לשינוי הפרדיגמות הנוכחי, אלא מה הם הכלים הניהוליים והאסטרטגיים אותם הם צריכים לפתח, שיאפשרו להם להתמודד עם שינויים רציפים כמו בתקופה הנוכחית, ושיכולים לחזור בצורה זו או אחרת בעתיד. שאלה הרבה יותר מהותית היא: מה הם הכלים שיפתחו היום שיאפשרו להם להתמודד בצורה טובה יותר עם שינויים מהותיים עתידיים, לא רק כאמצעי הישרדות אלא כאמצעי התפתחות ושגשוג. הבעיה המרכזית הינה בפתרונות הקיימים. אף חברה או ארגון לא חוו מעולם שינויים בסדר גודל וקצב כה דרמטיים. לפיכך, כל הפתרונות הייעוציים, הארגוניים והאסטרטגיים שהיו קיימים עד היום, יכולים להוות במקרה הטוב נקודת התחלה למה שיידרש בעתיד, אולם שימוש באותן מתודות עם שינויים אינקרמנטליים נדון לכישלון מראש. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של חברות וארגונים שבחרו לטמון את הראש בחול, לחכות עד יעבור זעם, בהנחה שמה שהיה הוא מה שיהיה רק עם שינויים מינוריים, והתוצאה הסופית היתה מחיקה של אותן חברות וארגונים (ולא רק בעולמות טכנולוגיים כפי שרבים חושבים).
אם מסתכלים בפרספקטיבה היסטורית, "משברים" תמיד היו. ויותר מכך "משברים" תמיד יהיו, השאלות היחידות שבדרך כלל אין עליהן מענה, מתי? ובאיזה עוצמה? אולם שינויי הפרדיגמות הנוכחי מאופיין בשלושה פרמטרים עיקריים שהופכים אותו שונה מכל משבר אחר שהכרנו במאה הנוכחית.
רוחב – ה"משבר" למעשה פגע בכל עסק, כל ארגון (לעיתים נדירות בצורה חיובית אבל בעיקר בצורה שלילית)
עומק – בניגוד למשברים קודמים, כמו המשבר הפיננסי שהתמקד רובו בעולם הפיננסי בכלל ובשוק האמריקאי בפרט, המשבר הנוכחי הוא משבר גלובלי – הוא פוגע בכל מדינה, ובכל האנשים על פני כדור הארץ.
קצב – אם בעבר משברים התפתחו לאורך זמן, איפשרו היערכות וזמן תגובה, המשבר הנוכחי תפס את העולם בהפתעה, אף מדינה, ארגון וחברה לא היו ערוכים להתמודד עם עוצמתו של המשבר.
הגל השני שהרבה מדינות, ארגונים וחברות לא היו מוכנים לו, רק ממחיש את עומק הבעיה. כולם ראו בקורונה משבר בריאותי, כמו בשפעת העופות, שיחלוף לאחר כמה חודשים ונוכל לחזור לשגרה, אך המציאות טופחת לכולם על הפנים לא אחרי עשורים או שנים אלא אחרי שישה חודשים בלבד. משבר הקורונה הציב אתגרים ניהוליים הנובעים מדבר אחד – חוסר (לכאורה) במודלים לפתרון. היות וקצב השינויים והיקפם הוא מעבר לכל מה שחברות וארגונים יכלו לדמיין, מנהלות ומנהלים לא היו ערוכים עם פתרונות מידיים, פתרונות מגירה ותרחישים שייתנו מענה למצב הנוכחי. יתרה מכך, גם בימים אלו בהם מדינות, תעשיות, וארגונים נכנסים לשגרה החדשה (The Next Normal), נשאלת השאלה איך נערכים מחד למתן פתרונות נקודתיים לטיפול בטווח הקצר, ומאידך לפתרונות אסטרטגיים ארוכי טווח בעולם שבו אי הוודאות רק גדלה, העתיד אינו בהיר, ואף אחד לא יכול לנבא בשלב זה אם אנחנו במרכז, אחרי או לפני משבר נוסף שעלול להגיע בקרוב.
מודול ADAS לעידן ה – Next Normal
המציאות החדשה בעידן ה – Next Normal מחייבת שימוש בפרדיגמות ניהוליות שונות מהפרדיגמות בהן השתמשנו עד היום. במסגרת גישה זו נדרשת חשיבה פולרית. מצד אחד תכנון ארגוני ואסטרטגי ארוך טווח, המתעלם מהמשבר הנוכחי, ומצד שני מתן מענה בעזרת חדשנות ואג'יליות לתנאים הכאוטיים בהם אנו פועלים ונפעל בתקופה הקרובה. אם בעבר היתה לכל ארגון וחברה הפריבילגיה לעסוק בשוטף ומדי פעם לעסוק בתכנון אסטרטגי וארגוני, בעידן ה- Next Normal העיסוק בשינויים מהותיים הופך לחלק מתהליך הניהול השוטף. הצורך לקבל החלטות, לשנות אותן, להתאים אותן מחדש לתקופה קצרה, וכל זאת תוך שמירה ופיתוח נכסי הארגון מצד אחד והתאמתם לצרכים משתנים ובחינת נחיצותם מצד שני באופן שוטף, מהווה תהליך שמעט מאוד ארגונים וחברות יודעים להתמודד איתו. התמודדות זאת גוברת עשרות מונים בטיפול בהון האנושי של החברה. אם בימי העבר ההתייחסות הכוללת היתה למשאב האנושי, גישה הרואה בעובדים משאב וכמו כל משאב מתכלה, הגישה אותה פיתחנו היום מתייחסת לעובדים כהון אנושי. הון הדורש טיפוח פיתוח ושימור ומעניק תשואה ודיבידנדים בהתאם. רוב החברות מתמודדות עם השאלה המהותית כיצד מצד אחד לטפח את ההון ומצד שני להתייעל ולצמצם עלויות בעתות משבר בהן התזרים הוא המלך, הרווחיות נשחקת עד שלילית והישרדות החברה או הארגון אינם מובטחים.
מודל ADAS© שפיתחה להב , Agility | Discovery | Speed | Adaptability מאפשר לחברות וארגונים התמודדות בו זמנית עם צרכי הטווח הקצר יחד עם צרכי הטווח הארוך, עם טיפול בשינוי הארגוני ובהון האנושי יחד עם פיתוח עסקי ואסטרטגי לטווח הארוך, תכנון אג'לי המאפשר התאמה שוטפת, תוך פיתוח יכולת שינוי מתמידה, שימת דגש על חדשנות עסקית, תהליכית, דיגיטלית, וכל זה בזמן קצר שנמדד לא בשנים וחודשים ארוכים, אלא בשבועות וימים. מעבר לכך, לאחר השלב הראשוני כל חברה או ארגון יוכלו להתאים את התהליכים באופן שוטף ועצמאי שיאפר להם להתמודד עם כל שינוי עתידי שיגיע. הידע, הכלים והיכולות של מודל ADAS, מאפשרים לחברות וארגונים יכולות מעשיות גבוהות יותר שיאפשרו להם לעבור תקופה כאוטית זו בהצלחה ולשגשג כבר בעתיד הנראה לעין.
המאמר פורסם לראשונה במגזין היועצים של דה מרקר