אם אתם מנהלים עסוקים שמתמודדים עם שוק תחרותי שמחייב חדשנות ותשומת לב לפרטים, בעלי מקצועות חופשיים שוחקים או מנהיגים שלהחלטותיהם יש משקל רב אתם בוודאי יודעים עד כמה קשה לשלוט באירועים ובמתרחש סביבכם, וכמה תשומת לב ומשאבים הדבר סוחט מכם. העידן המודרני, האינטרנט והמובייל והכאוס הכללי הפכו את חייכם למאתגרים עוד יותר שכן המהירות בה קורים הדברים מסחררת, ודווקא היכולת לשים לב לשינויים הקטנים באקו-סיסטם סביבכם הם אלו שיבדילו בין הצלחה לכישלון, בין להישאר רלוונטיים או להיפרד מהבכורה.
אם אתם מזהים את עצמכם בתיאור לעיל, אולי כדאי שתכירו את ה'מיינדפולנס' (Mindfulness) – תרגול בקשב פתוח שמאפשר לכם לשפר את יכולת ההבחנה בפרטי הפרטים של היום יום, לשפר את יכולתכם לבחון החלטות, להיות קשובים לבן שיחכם ואף לתרום לבריאותכם באופן מוכח. והדובדבן שבעוגה: לשיטה זו אין תופעות לוואי ולא מסובך במיוחד ללמוד אותה.
מי שתשמח להכיר לכם את השיטה היא ד"ר אורה סתר, חוקרת ומרצה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ובמוסדות נוספים. סתר שעסקה שנים ארוכות בייעוץ ובפיתוח ארגוני למנהלים בכירים וארגונים במשק הישראלי , ניהלה חברת ייעוץ ואת 'להב פיתוח מנהלים', חוקרת ומשמשת כגשר בין הבודהיזם ומגוון התפיסות והכלים שהוא טומן בחובו ובין עולם הניהול. את ההכרות עם המיינדפולנס היא מציעה כמנהלת האקדמית של התכנית 'לעורר את המנהיג הפנימי: על מיינדפולנס בניהול' בלהב פיתוח מנהלים, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב.
ראשית כל, מה משמעות המונח מיינדפולנס?
"מיינדפולנס, בצורה הכי פשוטה, היא היכולת להיות עם מה שיש, מרגע לרגע, בצורה מקבלת ולא שופטת. בלי לדחות, להתכחש, אבל גם בלי להיצמד ולהחזיק את זה. המטרה המרכזית היא אימון התודעה. מיינדפולנס היא ויפאסנה בלי בודהיזם, אפיון מערבי של מדיטציה שלוקח את התרגול הבודהיסטי של מדיטצית הויפסנה ללא האמונות הדתיות שמשויכות לו ".
מי פיתח את המיינדפולנס וכיצד היא נכנסה לחיינו?
"תחילתה בשנות השבעים: פרופ' ג'ון קבאט-זין, אז דוקטורנט לביולוגיה מולקולרית ב-MIT למד בודהיזם, תרגל ויפאסנה, וראה את התועלת הרבה שיש בכך. הוא הבין שבעוד שרוב האנשים לא מעוניינים להעמיק בפילוסופיה ובדת של הבודהיזם הם יכולים להפיק תועלת רבה מיכולתה של המדיטציה, כאימון תודעה, להפחית לחץ ולסייע בשיפור היכולת להתרכז. מחקרים שהוא ואחרים ערכו מאז בשורה ארוכה של מוסדות ובקרב אוכלוסיות מגוונות הראו כי שהייה במיינדפולנס עוזרת לטפל בקשיים כגון לחץ, חרדה, דיכאון ומציעה טיפול בכאב פיזי ונפשי באמצעות התודעה. במסגרת הניסויים קבאט-זין אימן קבוצות אנשים בטכניקה – החל מחולי סרטן, המשך ברופאים וכלה בתלמידים ומורים – והחל למדוד את התוצאות שהראו שיפור משמעותי בפרמטרים השונים. מיינדפולנס מאפשרת לחיות עם כאב – פיזי או נפשי – ולהפחית בצורה משמעותית תופעות שליליות כאשר היתרון הוא שאין בתרגול תופעת לוואי. כיום יש לפחות ארבע שיטות טיפול פסיכולוגיות שמבוססות על מיינדפולנס".
כיצד מרגיש מי שמתרגל את השיטה?
"מיינדפולנס מאפשרת לנו להיות קשובים למה שקורה בגוף, לרגשות, למחשבות, ולגירויים שבאים מבחוץ. במשך זמן מסוים, שנע בין עשרים דקות לשעות ארוכות, אתה נמצא עם מה שיש, מאפשר לו לבוא וללכת. אתה שומע רעש – הוא בא והולך.אם כואב לך, או מציק לך משהו, אתה שם לב שזה בא והולך. אם אתה חש רגש מסוים, זה בא והולך, ואפשר גם לתת למחשבות לבוא וללכת. לפעמים זה נעים, ולפעמים לא. אולם גם הטוב וגם הרע עוברים וחולפים, ומה שחשוב הוא להיות עד למה שקורה כאן ועכשיו. התרגול הוא באמצעות מדיטציה: באמצעותה אתה מבין את העקרונות הללו, לומד להיות מודע ורגיש לניואנסים של התודעה שלך. זמן אידיאלי למדיטציה יומית היא רבע שעה, עשרים דקות. בקבוצות מדיטציה אנחנו מתרגלים כשעה, לפעמים משלבים ישיבה והליכה. לא תמיד קל לעשות את זה, מודעות מתמדת היא דבר לא טריוויאלי, והקושי המרכזי הוא להיות עד ורגיש למה שקורה. אני למשל לפעמים מתרגלת עשרים דקות בבוקר, יש ימים שאני יכולה לתרגל בכיף ארבעים דקות, ויש ימים שאני לא. אני יושבת על כיסא, משתדלת לא להישען, מניחה את הידיים אחת בתוך השנייה. מקשיבה לעצמי. אחרים יושבים ישיבת לוטוס או מזרחית כזו או אחרת. אגב, יותר קל לעשות את זה ביחד".
כיצד מיינדפולנס מסייעת למנהלים ובכלל למי שמתרגל אותה?
"בדרכים רבות מאוד. למשל, השיטה מחזקת את היכולת לפתח תגובות יותר 'מציאותיות': לא להיבהל מכל דבר, מעין מנגנון משהה בין מה שקורה לך לבין התגובה. חוקר בשם הנרי מינצברג מצא שמנהל מתעסק במשימה אחת בממוצע במשך שמונה דקות ואז ממשיך הלאה. זה היה לפני עשרים ומשהו שנה, והיום מן הסתם זה מהיר אפילו עוד יותר. אנחנו קופצים מדבר לדבר והיכולת להיות במצב של 'מיינדפולנס' פשוט מקנה יתרון תחרותי. זה עוזר לפוקוס, ומעבר לכך, מאפשר קריאת מציאות טובה יותר, שמושפעת פחות מהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על המציאות.
"חוקרת אמריקאית מאוניברסיטת הארווארד, פרופ' אלן לנגר, שביצעה שורה של ניסויים בתחום הגדירה את ה-מיינדפולנס כהפך מ'מיינדלסנס', קרי ההפך מלפעול ב- 'טייס אוטומטי' – היכולת להבחין בשינויים דקים גם בפעולה שאני מבצע שוב ושוב. זה התחיל ממחקר הזדקנות, ושם היא הבחינה כי בהשפעה של 'מיינדפולנס' על מדדים של הזדקנות – קרי שיפור בפרמטרים של הזדקנות מבחינת כישורים, תחושות ואפילו מדדים פיזיולוגיים של הנבדקים. בניסוי אחר לנגר בדקה ביצועים של תזמורת שמנגנת את אותם הקטעים שוב ושוב בשגרה: היא ביקשה מכל אחד מהנגנים לעשות משהו אחד קטן בנגינה קצת אחרת. ההנחה הייתה שתיווצר קקופוניה, אולם בפועל הביצועים של התזמורת היו טובים יותר כיוון שהנגנים היו ערים יותר לפרטי הפרטים של נגינתם. באופן דומה פועל ניהול: אחת המשימות הגדולות של הנהלה איכותית היא לזהות שינויים בסביבה ולהתאים את הארגון לשינוי, ממש כמו בניסוי התזמורת של לנגר. הרבה פעמים אנחנו כמנהלים עושים דברים שלא רצינו לעשות. אם היינו שמים לב לכך למה שעובר באותו רגע אולי היינו פועלים אחרת.
למדיטציה יש אפילו השפעה עמוקה עוד יותר: חוקר מוח ידוע בשם פרופ' ריצ'י דווידסון מאוניברסיטת ויסקונסין היה החוקר הראשון שביצע סדרת מחקרי המוח על אנשים שמתרגלים זמן רב סוגים שונים של מדיטציה. הוא מצא שינויים במוח שלהם, שמחווט שונה ממוח של אנשים שלא תרגלו. אחת המשמעויות היא שכאשר הם עוברים חוויה מסוימת הם חווים אותה בצורה עמוקה יותר. בשורה התחתונה עלה כי הם אנשים יותר מאושרים. האנקדוטה היא שיש גם ממצאים על יצירתיות וכריזמה: נמצא כי מנהלים שהם במצב של מיינדפולנס נתפסים כיותר כריזמטיים".
האם מדובר במחויבות אדוקה של תרגול, של מצב נפשי תמידי?
"זה לא שכל החיים שלך שם, אפשר להחליט מתי רוצים להיות במצב 'מיינפולדנס' . שהשאיפה היא להיות מיינדפול בתוך כל פעולה:כאשר אתה נוהג תנהג, כאשר אתה אוכל תאכל. זה האימון שלך. אתה לא צריך לשבת במדיטציה כדי להיות מיינדפול, אלא תהיה מיינדפול במה שאתה עושה. יש מנהלים שהפכו את זה לשגרת חייהם: רופא שהוא מנהל מחלקה אמר לי שאם הוא לא היה מתרגל כל יום הוא לא יודע איך הוא היה שורד".
מנהלים לא חוששים שהתרגול ינתק אותם מכאן ועכשיו לפרק זמן מסוים?
"האימון הוא אנטי תזה של תחושת ניתוק. מבחינות רבות זה להיות הרבה יותר מחובר: בקורס אנחנו מתרגלים מיינדפולנס עם האחר והתוצאה היא שאתה הרבה יותר נוכח איתו, כי המחשבה לא מסתובבת במאה מקומות אחרים אלא במה שקורה בשיחה. אין ריקון מהתודעה, או מלחמה במחשבות. יש קבלה מלאה של מה שיש לך, וגם אם אתה חושב על משהו אחר – אל תתעצבן על זה.
במצבים יום יומיים, למשל ישיבת מניות סוערת, כיצד יבוא התרגול לידי ביטוי?
" אנשים שמתרגלים מיינדפולנס יכולים לעצור דיון כזה, להגיד בואו ננשום לשתי דקות – ואז ישתרר שקט. הם ירגישו כיצד הגוף מכווץ, מתוח. הם ישימו לב לסערה הפנימית שלהם ולביטויים הפיזיים, הקוגניטיביים והרגשיים שלה. גם יקבלו את זה. לא צריך להילחם בתחושה הזו שכן אם אתה לא נלחם במה שעובר עלייך זה עוזר לך לא להפוך כאב לסבל. בוא נשים לב להשתלשלות האירועים בישיבה כזו: מישהו העיר הערה, אני מתעצבן וצועק, ואז אני כועס על עצמי שצעקתי, ומתבייש. מישהו צועק עלי בחזרה ועכשיו אני נעלב. אלו תהליכי התדרדרות שקורים כל הזמן. מתרגל מיינדפולנס יודע לעצור, לקבל את זה שהוא נסער, לא לברוח מזה אבל גם לא להיאחז בזה ולא להמשיך להשתולל.
"אגב, חשוב באותה נשימה גם להגיד שהבודהיזם לא פותר אותנו מחולשות אנושיות. אנחנו לא הופכים להיות מושלמים, אלא מודעים לחולשות. כשאנחנו נמצאים בישיבה בבית הספר 'פסיכו דהרמה' לפסיכולוגיה בודהיסטית בו אני חברה, יש ויכוחים, כעסים ועצבים כמו בכל מקום. יש שם אנשים מדהימים אבל לא תמיד קלים. אולם הויכוח יכול להתקיים ממקום של מיינדפולנס עם כבוד לדעה, למרחב שנוצר בין האנשים, ועם אפשרויות עצירה ונשימה כדי לחזור למרחב הזה".
האם מנהלים בישראל פתוחים ללמוד ולתרגל מיינדפולנס?
"בשנים האחרונות הנושא מאוד התפתח בעולם: בארצות הברית, בלא מעט אוניברסיטאות כמו הארווארד, UCLA ואחרות מציעים לסטודנטים קורסים של מיינדפולנס. בכנס דאבוס האחרון בין ההרצאות היו מפגשי מיינדפולנס שבהם בכירי המנהלים בעולם תרגלו ביחד. זה הולך ונהיה מיינסטרים. הסיבה שרציתי לעשות את הקורס הזה במסגרת 'להב – פיתוח מנהלים' היא הפוטנציאל של מה שאפשר לעשות עם מיינדפולנס עכשיו בישראל. לא מזמן נערך בארץ כנס על מיינדפולנס בטיפול עם פרופ' קבאט-זין במרכז 'מודע' ובמקום מאה-מאתיים איש שציפו שיירשמו נרשמו מעל שבע מאות איש. זה מראה שהעניין רב".
כיצד בנויה התכנית שאת מעבירה?
"הקורס כולל שבעה מפגשים, בכל מפגש יש מרצה אורח, לפעמים שניים, מתחומים מאוד מגוונים. בין המרצים נמצאים הפסיכיאטר ד"ר עודד ארבל שהקים יחידה למיינדפולנס בבית חולים פסיכיאטרי, ד"ר אביבה ברקוביץ-אוחנה, חוקרת מוח במכון וייצמן שעשתה מחקר על מוח של מתרגלים ותדבר על הקשר בין תרגול למבנה המוח. ישתתפו גם מורים לבודהיזם כמו ד"ר סטיבן פולדר, מקים עמותת "תובנה" ופרופ' יעקב רז, מהחוג למזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, חוקרים כמו ד"ר ריקרדו טרש וד"ר רן קוטנר שידברו על הפרעות קשב ויישוב סכסוכים ומיינדפולנס, ואנשי עסקים ומנהלים כמו משה חורב מנכ"ל אורקל, וזאב בן אשר, וד"ר לירז לסרי, מרצה מתחום השיווק ועוד".
מאמר זה פורסם לראשונה בדה מרקר