השינויים הכלכליים והטכנולוגיים המהירים המערערים את העולם העסקי לא פוסחים גם על עולם האמנות והתרבות. יותר ויותר מוזיקאים למשל מגלים כי עליהם לנהל את הקריירה שלהם בעצמם, ואת חברות התקליטים מחליף ניהול עצמי הנשען יותר ויותר על הופעות כמקור פרנסה וזירות דיגיטליות כמו ספוטיפיי או יוטיוב להפצת מוזיקה. מוסדות תרבות וותיקים המבקשים לצמוח יוצרים שיתופי פעולה עם גורמים עסקיים ומוצאים דרכים יצירתיות לשלב אותם. אמנים עושים שימוש בטכנולוגיה המאפשרת ליצור קשר עם קהל בלתי מוגבל ברחבי העולם. גם באפיקים המסורתיים יותר חל שינוי, ותורמים מקרב המגזר העסקי ואף אנשים פרטיים מציבים דרישה לניהול שקוף וכלכלי יותר כתנאי להמשך תמיכתם. אמנים, מוסדות תרבות ויוצרים שונים, ללא יוצא דופן, מגלים כי עליהם לנהל את המותג ואת הזהות שלהם בזירות דיגיטליות שהופכות משוכללות יותר ויותר.
בנוסף, קהל היעד שמזוהה עם אמנות ותרבות גדל בשל כלכלת היצירה או כלכלת תרבות – מונחים המתארים את התרומה של תחומים כגון מוסיקה, ספרות, קולנוע, רדיו, פרסום ועיצוב ליצירת מקומות עבודה, להגדלת ההון ויצירת גיוון כלכלי. ישראל, כמו גם גרמניה, צרפת, ארצות הברית ומדינות נוספות מובילות את התחום המאפשר לאמנים ויוצרים להתפתח במגוון תחומים שמתערבבים זה בזה. כך יוצרים מוזיקליים כמו יוני בלוך מקימים חברות הייטק הקשורות לתחום היצירה שלהם, אמנים ומעצבים מעורבים בעיצוב חווית משמש של תוכנות מחשב ואתרי אינטרנט, אמני במה משלבים טכנולוגיה ודיגיטל בעבודתם ועוד.
התמודדות עם השינויים הללו מחייבת יכולות ניהול לא מבוטלות ובלהב פיתוח מנהלים מציעים לכל מי שקשור לתחום – מאמנים ועד מנהלים – לרכוש מיומנויות בתחום. בראש התכנית עומדות המנהלת האקדמית פרופ' אורלי יחזקאל, סגנית דיקן הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל-אביב ונעמי בלוך פורטיס, מנכ"לית עונת התרבות בירושלים, (לשעבר המנהלת הכללית של להקת מחול בת-שבע).. המנהלת המקצועית של התכנית. לדברי יחזקאל מטרת התכנית היא " להעניק הכשרה ניהולית למנהלים או אנשים שעוסקים בפועל בניהול מוסדות תרבות ואמנות כדי לסייע להם לנהל את המוסדות בצורה מקצועית. אנחנו מעניקים להם ידע ניהולי 'משודרג' ומעודכן ומאוד אינטרדיסיפלינרי.".
פורטיס מספקת הגדרה רחבה אף יותר: "הלימודים מיועדים למעשה לקהל יעד בכל רמת התארגנות: מהאדם הפרטי דרך חברות מסחריות, קולקטיבים, אנשים שיוזמים פרויקטים שונים או תצורות כאלו ואחרות של תחומי האמנות, אנשי "המעמד היוצר" על כל גווניו כולל אדריכלות וקולינריה וכל תחום אחר. אבל הקורס לא מיועד רק לאמנים, אלא גם למנהלים ולמי שאינו מוגדר כאמן שמעונינים להבין, במסגרת עבודתם, כיצד מתנהל ארגון או מוסד שעוסק באמנות".
מדוע בכלל צריך ללמוד לנהל בתחום התרבות והאמנות?
יחזקאל: "בבסיסו ידע ניהולי הוא כללי, כלומר כל מנהל צריך לרכוש מיומנויות מסוימות שמשותפות לכל התחומים. מצד שני לכל תחום יש התמחות שונה, כגון ניהול בתחום הטכנולוגיה, ניהול יזמות, ניהול מוסדות ציבור וכו'. לימוד ניהול בכל תחום מאפשר להפגיש את תורת הניהול הנלמדת עם הדגשים והאילוצים הייחודיים שלו. התמחות בניהול אמנות אינה שונה או חריגה מבחינה זו, ולצד הידע הכללי שאנו מקנים, אנו לומדים על האילוצים וההזדמנויות של המגזר התרבותי למשל, מיומנויות השיווק, ניהול כישרונות, היבטים גלובליים של אמנות, היבטי זכויות יוצרים, יחסי ציבור, מדיניות תרבות, גיוס משאבים, הפקה ועוד. הקורס נוסד לפני למעלה מ-10 שנים ופועל מאז כל שנה. אנחנו רואים בו את חובתנו לתת כתף להעלאת היכולת הניהולית של ארגונים בתחום התרבות ושל מנהלים בתחום התרבות.
פורטיס: "יש סיבה נוספת לצורך ללמוד ניהול עבור מי שעוסק בעולמות התרבות והאמנות והיא שעולם התרבות והאמנות התקיים הרבה מאוד שנים כמעט בתצורה אחת ויחידה, לרוב כעמותות שהתקשו מסורתית לקיים שיח מקצועי עם העולם העיסקי. הימים הללו נגמרו ועולם התרבות והאמנות הוא חלק מהאקו סיסטם הרחב ולכן נדרש לדעת לנהל שיח עם העולם האחר. זאת ועוד, שאמנות נוצרת כיום לא רק באותן מסגרות וותיקות אל במגוון מסגרות אחרות. בשל כל אלו נדרשת קפיצה גדולה ברמת הניהול.
בנוסף, המון דברים בעולם הקשור לאמנות משתנים. מדברים הרבה על כלכלת היצירה, ועל היווצרות המעמד היוצר. העולם של הארגונים בתחום תרבות ואמנות הוא כמובן שחקן במגרש הזה. כחלק מהשינוי, יש דור חדש של עובדים בקהילת היצירה, אמנים ויוצרים, צופים ולקוחות, שיש להם סט חדש של מנהגים, צרכים ותפיסות שונות. הפרסום שפונה לקהל היעד שונה מבעבר, החוויה המוצעת על הבמה שונה, התכנים שעוסקים בהם אחרים, אפילו אורך הזמן שהצופים או הצרכנים מעונינים לצרוך בו אמנות השתנה. יש לדעת לנתח את המגמות והשינויים ולהגיב אליהם וזו כבר מיומנות שמחייבת יכולת ניהולית".
החלוקה המסורתית בין אמנים למנהלים בתחום עדיין רלוונטית?
פורטיס: "הדיכוטומיה הזו לא קיימת יותר. בניגוד לעבר, אמנים מעורבים בתהליכים הכלכליים ונדרשים לנהל את עצמם. אין להם את הפריבילגיה להתחמק מהנושא ולהסתמך על מנהלים. ניהול עבורם הוא כבר לא מלה גסה ואמנים יודעים לתרום את חלקם לצד העסקי".
יחזקאל: "אני מסכימה. אי אפשר להגיד 'אנחנו לא מבינים כלום בניהול, אנחנו רק יודעים לעשות מוזיקה'. גם מהצד השני, בניהול מוסדות תרבות ואמנות, ברור כי גם יוצר פנטסטי אבל ללא כישורים ניהוליים לא יוכל לעמוד בראש מוסד תרבות ואמנות תחרותי, בטח לא כזה שנשען על המגזר העסקי. אחד התמריצים ללמוד ניהול ואמנות הוא השותפות עם העולם העסקי: העולם העסקי שותף לגיוס משאבים, והוא לא רוצה להקדיש משאבים לארגון שלא יודע לחשוב בצורה עסקית מודרנית או להתנהל בצורה נכונה. לכן קיומה של יכולת ניהולית גבוהה בצמרת של המוסדות היא בעצם בסיס בשבילם ליצירת שפה משותפת עם המגזר העסקי.
"אגב, בהקשר זה חלק מהביקוש ללמוד ניהול אומנות נובע מתהליך דמוגרפי: דור שלם של מנהלים שניהל במשך שנים רבות את מוסדות התרבות מפנה דרך לדור יותר צעיר שרוצה ללמוד לנהל בצורה מקצועית יותר המבוססת על ידע מעודכן.
"אי אפשר לנתק את הדיון גם ממה שקורה במקביל בעולם הטכנולוגי. הטכנולוגיה משתנה ומשנה בצורה דרמטית את עולמות התרבות. מנהלים ואמנים יחדיו שואלים האם יש דרך אחרת לשוחח עם הקהל בהצגה? האם תמיד תישאר רק במה אחת באופרה? הקורס מפגיש את הלומדים עם הטכנולוגיה שהיא מאוד רלוונטית לכולם.
"יתרה מזו, המפגש בתוך הקורס בין שני סוגי המשתתפים, מנהלים ואמנים, יוצר סינרגיה בין הצדדים כאשר שיתופי פעולה מתרחשים באופן טבעי. באחד הקורסים האחרונים למשל קבוצה של סטודנטים הכינה עבודת סיום בנוגע להתחדשות עירונית תרבותית בצפת, ובסופה הם התבקשו על ידי העירייה ליישם את העבודה בעיר. במקרה אחר, עבודה על בית הגפן בחיפה שהכינה קבוצת סטודנטים מיושמת בחלקה בשנה האחרונה בתכנית העבודה של המקום.
פורסם לראשונה בדה מרקר